גתית לביא-גבאי

הצגה סוחפת כואבת אך מלאת תקוה פעם שלישית גדילה מונודרמה חשופה על מחירו של ביטול עצמי בתוך זוגיות תקציר: כשהילה, צעירה דתיה , התאהבה בפעם הראשונה לא היה לה מושג דרך כמה קשרים עוד תצטרך לעבור, נישואיה מתפרקים פעם אחר פעם, עד שהיא מבינה שהיא מוכרחה לעצור ולצאת במסע אל עצמה. ההצגה מבוססת על סיפוריהן של נשים גרושות בחברה הדתית ותובנות ממסע חייהן. במופיע בהצגה אין בכדי לרמוז על דמויות או פרטים מסויימים בחייה של היוצרת. ההצגה מביאה אל השיח נושאים רגישים וחשובים שאינם מדוברים מספיק בחברה הדתית והכללית, ונותנת קול לחוויה של נשים רבות שמתנהלות מתוך ריצוי בתוך החיים שלהן,גם בתוך הזוגיות וגם ביחסים עם ילדים, הורים, בחברה או מקום העבודה. ההכרות של הגיבורה עם עצמה,חולשותיה וכוחותיה נעה בתוך מערכות היחסים הזוגיים שהיא בוחרת, כל פעם ממקום לא מודע או קורבני, קשר אחד מסתיים בביטול חתונה לאחר זיהוי סימני אלימות רגשית )סוג של נרקיסיזם( ואחרים בגירושין , לאחר תהליך של חיפוש וטיפול היא מגיעה לתובנות עמוקות וחיבור עם עצמה שגורם לה גם לבחור זוגיות מיטיבה. הצופות בהצגה עוברות יחד עם הילה גיבורת ההצגה מסע מרגש מטלטל ומרפא מריצוי לגילוי הרצון ומקורבנות לקרבה. חלק גדול מהתגובות להצגה היו כאלה: "העברת אותי טיפול רגשי/ פסיכולוגי", "עברתי בין כל הרגשות: כאב ,צחוק, השתאות, התרגשות אבל יצאתי מחוזקת ועם המון תקוה להתחבר לעצמי", "ההצגה מעודדת לבחור ללכת לטיפול, לצאת מהישרדות, לעזור לעצמי כדי לבחור זוגיות בריאה ובכלל להבין שמגיע לי לחיות חיים טובים." מתוך התגובות הרבות שקיבלתי אני מבינה יותר ויותר שההצגה איננה הצגה רגילה שנהנים ממנה רק לפרק זמן קצר, אלא היא נותנת עידוד ודחיפה לתחילת תהליך עומק של צמיחה ממשברים וטיפול אישי - מתנה לחיים.